הגברים בוכים בלילה
ד"ר אורלי ברקת ופרופ' סוזן פיסק, ערכו מחקר שסקר את אופן הפגיעה בגברים על ידי המערכת שמכתיבה להם תפקידים נוקשים בחברה.
איך נשים וגברים "אמורים" להתנהג? אלו כללים לא כתובים, אך מושרשים היטב ומכתיבים תפקידים וכללי התנהגות. בתוך המערכת הזו גברים אולי נהנים ממעמד גבוה יותר, אבל הם גם כלואים בתוך תפקידים נוקשים וגובה מהם מחירים – בריאותיים, מקצועיים, רגשיים וחברתיים. במחקר משותף לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת פרינסטון עולה כי המערכת המעניקה לגברים יתרון היא גם זו שפועלת נגדם. ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת היוקרתי PNAS.
נשים הצליחו בשנים האחרונות לפרוץ גבולות ולהרחיב את תחומי הפעילות שלהן – בשוק העבודה, בפוליטיקה ובאקדמיה – אבל גברים כמעט שלא "זזו" ממקומם. עדיין יש ציפייה שהם יהיו המפרנסים העיקריים, ולא פעם מופתעים כאשר הם בוחרים לטפל בילדים או לעבוד במקצועות טיפוליים. ד"ר אורלי ברקת מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופרופ' סוזן פיסק מאוניברסיטת פרינסטון, ערכו מחקר שסקר את אופן הפגיעה בגברים על ידי המערכת שמכתיבה להם תפקידים נוקשים בחברה.
דינמיקה שמחלחלת גם למקומות העבודה
ניסוי מפורסם הראה שגברים שהתבקשו לקלוע צמות, משימה שנתפסת כ"נשית", חוו איום פסיכולוגי משמעותי על הגבריות שלהם. כאשר הציעו להם לבחור בין הרכבת פאזל לבין הכאת שק איגרוף, רובם בחרו בשק האגרוף, ואף הכו חזק יותר מגברים שביצעו משימה ניטרלית. עוד עלה במחקר, שגברים שחווים איום על הגבריות שלהם נכנסים לחרדה, חווים סטרס ברמה הפיזיולוגית, ולפעמים אפילו מוכנים לסבול יותר כאב כדי להימנע מלהיראות חלשים.
הדינמיקה הזו מחלחלת גם למקומות העבודה. בסביבות עבודה תחרותיות, שבהן דומיננטיות, קשיחות ואגרסיביות נחשבות לתכונות הכרחיות להצלחה, אפשר לראות כיצד נוצרות תרבויות ארגוניות שמקדשות את הגבריות ה"קלאסית". במקומות כאלה, תפיסות כמו "לומר שאתה לא יודע זה סימן לחולשה" או "אם לא תעמוד על שלך – ידרכו עליך" הופכות לנורמה. מחקרים מראים שתרבות כזו מזיקה לא רק לנשים, אלא גם לגברים עצמם: היא מובילה למנהיגות רעילה, בריונות ושחיקה גבוהה, לצד ירידה בביצועים, מחויבות נמוכה ושביעות רצון ירודה בעבודה. במילים אחרות, גבריות תחרותית לא רק שלא מגנה על גברים – היא שוחקת ופוגעת בהם בטווח הארוך.
המחיר שמשלמים הגברים
הציפיות החברתיות האלה מסבירות גם מה הסיבה שגברים נמנעים מתפקידים המזוהים עם נשיות כמו דאגה, חום ואכפתיות. מקצועות כמו הוראה, טיפול וסיעוד מביאים סיפוק גבוה, אולם גברים נוטים להירתע מהם. כך גם בתוך הבית, לא מעט אבות נמנעים מבקשת חופשת לידה כי הם חוששים שזה יפגע במעמדם בעבודה, וגברים מרגישים לחץ להיראות חזקים גם בתוך הזוגיות שלהם, מה שמקשה עליהם לבטא רגשות.
גברים אולי נמנעים מתפקידים קהילתיים וטיפוליים מתוך מחשבה שזה חוסך מהם מטלות שגרתיות ופחות מתגמלות כלכלית, אבל בפועל, הם משלמים על כך מחיר יקר. מעורבות בקשרים קרובים, בין אם זה בטיפול בילדים, במערכות יחסים או בקהילה, מחזקת את תחושת השייכות, משפרת את הבריאות הפיזית והנפשית ואפילו מאריכה חיים. "גברים שנמנעים מהתפקידים האלה מפספסים לא רק רגעים משמעותיים עם האנשים הקרובים אליהם, אלא גם את האפשרות לחיים מספקים יותר", מסבירה ד"ר ברקת. "גם בזוגיות, חלוקה שוויונית של מטלות וטיפול בילדים מובילה ליחסים טובים יותר, חיי מין מספקים יותר וקשר עמוק יותר עם הילדים".
אם גברים מחזיקים בעמדות כוח, איזה אינטרס יש להם לשנות את המערכת?
התשובה היא שזו פריבילגיה מעורבת. המערכת הזו נותנת לגברים כוח וסטטוס, אבל היא גם כולאת אותם בציפיות חונקות. הם אולי מרוויחים יתרונות מסוימים, אבל המחיר הוא לחץ חברתי מתמיד, חופש בחירה מצומצם והצורך להוכיח שוב ושוב את הגבריות שלהם. גבריות היא לא מצב נתון, אלא זהות שצריך "להרוויח" אותה כל הזמן. אם גבר עושה משהו שנתפס כנשי, הוא "מאבד נקודות". זו הסיבה שגברים נמנעים מהבעת רגשות, מסרבים לבקש עזרה גם כשהם צריכים אותה, ולוקחים סיכונים מיותרים כדי לא להיתפס כפחדנים. הצורך התמידי להוכיח גבריות גובה מחיר כבד מהבריאות הפיזית והנפשית של גברים.
עוד עולה מהמחקר, שסקסיזם כלפי נשים פוגע גם בגברים. סקסיזם 'עוין', מציג נשים כמאיימות או לא כשירות, פוגע לא רק בנשים אלא גם באיכות הקשרים של גברים עצמם. גברים שמחזיקים בתפיסות מעין אלה חווים יותר קונפליקטים בזוגיות, פחות אינטימיות, ופחות שביעות רצון. סקסיזם 'אבירי', מציג נשים כעדינות ושבריריות שצריך להגן עליהן ויוצר לחץ תמידי בקרב הגברים להיות החזק, המפרנס, זה שלא נשבר אף פעם, האחראי שמקבל את ההחלטות. זה אולי נראה מחמיא בהתחלה, אבל בפועל זה משאיר גברים עם פחות חופש לבקש עזרה, לחשוף חולשה או פשוט להיות בני אדם עם רגשות.
שינוי במערכת המגדרית הוא לא ניצחון של צד אחד
כל אלו גם מסבירים את הסיבה שגברים חווים את השינויים במעמד המגדרי כאיום. ככל שיותר נשים נכנסות לתחומים שבעבר נחשבו "גבריים" (פוליטיקה, הייטק, צבא, ניהול), יש גברים שלא רואים בזה הרחבה של אפשרויות, אלא איום על המעמד שלהם. מחקרים מראים שכשגברים נחשפים לרעיונות על שוויון מגדרי, חלקם חווים סטרס אמיתי, במיוחד אם הזהות הגברית שלהם היא מרכיב מרכזי בזהותם האישית.
"המערכת המגדרית שאנחנו חיים בה אולי מעניקה לגברים כוח, אבל היא גם כולאת אותם בתוך ציפיות מגבילות שפוגעות בהם. אנחנו לא טוענות שגברים הם מקופחים, אלא שהמערכת הזו מעצבת את חייהם בדרכים שלא תמיד הם מודעים אליהן. השינוי לא אמור להיות ניצחון של צד אחד על חשבון השני, אלא יצירת מציאות שבה לכל אחד ואחת יש חופש לבחור איך לחיות, בלי להיות כבולים לסטריאוטיפים וללחצים חברתיים", סיכמה ד"ר ברקת.
