השלכות מלחמת "חרבות ברזל" על מצוקה נפשית עלייה בקרב צעירים וצעירות ישראליים

למעלה מ-1,200 בני אדם נרצחו, יותר מ-2,000 נפצעו ו-251 אנשים נחטפו לעזה במתקפת הטרור הגדולה ביותר שידעה ישראל, ב-7 באוקטובר 2023. 52% מהנרצחים היו עד גיל 30 ומתוכם, השכיחות הגבוהה ביותר הייתה בקרב גילאי 20-24. קבוצת גיל זו מוגדרת בפסיכולוגיה ההתפתחותית כצעירים בקבוצת "הבגרות בהתהוות"  שלב המאופיין בהתמודדות עם אתגרים הקשורים לגיבוש הזהות העצמית של האדם.

"קבוצת הגיל הזו הושפעה בצורה המשמעותית ביותר", מסבירה ד"ר סתיו שפירא, מהמחלקה לרפואת חירום בפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומעורכות המחקר. " יש שיעור גבוה של משרתי מילואים, בני ובנות זוג של חיילים, נפגעי הנובה ועוד. לכן, המחקר נועד להשוות את היקף ומאפייני המצוקה הנפשית בקרב קבוצה זו לנתונים לפני  המלחמה, ואת משאבי החוסן האישיים והקולקטיביים הזמינים להם".

באמצעות מחקר כמותי בקרב צעירים וצעירות בטווח הגילאים 18-24, נאספו נתונים ע"י שאלון במסגרת שני סקרים נפרדים: 1,216 צעירים נדגמו לפני המלחמה ו-915 צעירים נדגמו לאחריה. הסקר שהועבר לאחר פרוץ המלחמה כלל גם משתנים שהעריכו את ההשלכות השונות של המלחמה בקרב המשתתפים (פגיעה אישית, אבדן של אדם קרוב, ופינוי מיישוב המגורים).

ממצאי המחקר הצביעו על עלייה מובהקת וניכרת ברמות המצוקה הנפשית בקרב צעירים וצעירות

כך למשל, במדגם שנאסף לפני פרוץ המלחמה שיעור המשתתפים שעמדו בקריטריונים לאבחנה של הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) היה 25% ואילו במדגם שלאחר המלחמה עלה שיעור זה ל- 42%. בקרב צעירים שפונו מבתיהם העלייה הייתה אף גדולה יותר  ועמדה על 60%. ממצאים דומים נמצאו עבור רמות דיכאון ותחושת בדידות. בנוסף, נמצאה ירידה מובהקת במשאבי החוסן האישי ובתמיכה החברתית, ועלייה בשימוש באסטרטגיות התמודדות ממוקדות-רגש כגון האשמה עצמית ואף שימוש בחומרים ממכרים.

ממצאים נוספים מראים כי תחושת איום סובייקטיבית (כלומר, חווית הצעירים והצעירות כי קיים איום להם וליקיריהם), אסטרטגיות התמודדות ממוקדות-רגש, פגיעה של אדם קרוב במלחמה, וחוויה של פינוי היוו גורמי סיכון מרכזיים לעלייה בתסמינים פוסט טראומטיים, בעוד שחוסן אישי ותמיכה חברתית היוו גורמים מגנים בקרב קבוצת הצעירים לאחר המלחמה. כלומר, צעירים וצעירות בעלי רמות חוסן אישי ותמיכה חברתית גבוהות חוו פחות מצוקה בהשוואה לאלו בעלי רמות חוסן ותמיכה נמוכות.

"בחנו האם וכיצד משאבי החוסן מגינים בקשר בין תחושת איום סובייקטיבית לבין מצוקה נפשית, אולם החשש שלנו אומת. נוכחנו לדעת שבמציאות הנוכחית הם אינם גורמים מגנים וישנה ירידה בחוסן האישי ובתמיכה החברתית לצד עלייה במשתני המצוקה הנפשית", ציינה פרופ' תהילה רפאלי, מהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון, מעורכות המחקר. 

קיימת פגיעות מוגברת בקרב צעירות וצעירים בישראל המדגישה את האתגרים המשמעותיים שניצבים בפני קבוצת אוכלוסייה זו בעת הנוכחית, בשילוב העובדה כי הם נמצאים בתקופה הכוללת גם תהליכים מאתגרים של גיבוש זהות ובחירת מסלול חיים. סביר להניח כי האירועים האחרונים בישראל מגבירים את האתגר בתהליכי גיבוש הזהות ובשילוב רמות גבוהות של מצוקה, הם עשויים להיות בעלי השלכות רחבות על תפיסות העתיד ועל בחירות בתחומי השכלה ותעסוקה של צעירים וצעירות בישראל. לצד היותה של קבוצה זו החשופה ביותר להשלכות המלחמה, נראה כי קולה וצרכיה נדחקים למול צרכיהן של קבוצות אחרות. הממצאים מעידים כי השימוש באסטרטגיות התמודדות נפוצות כגון הימנעות והדחקה לא מגן מפני תסמיני מצוקה ואף עשוי להגבירה.

ממצאי המחקר מדגישים את הצורך במדיניות ייעודית ותוכניות מותאמות לאתגרים הייחודיים עמם מתמודדים צעירים וצעירות בישראל

"למרות הנטייה לחשוב כי לצעירים וצעירות יש חוסן ויכולת להתגבר, ובאופן טבעי להשקיע בטיפול בעיקר בילדים ובני נוער שנתפסים כפגיעים יותר, המחקר מצביע על הצורך לא להתעלם מהצרכים הרבים של האוכלוסייה הזו", מדגישות החוקרות.

החוקרות אף ממליצות על גיבוש מדיניות הכוללת תוכניות לחיזוק החוסן ובנייה מחדש של רשתות תמיכה הינן חיוניות בהקשר הנוכחי, פיתוח והתאמה של שירותי בריאות הנפש לצרכים הייחודיים של אוכלוסיית הצעירים, כולל טיפול ממוקד טראומה ומתן כלים ואסטרטגיות מיטיבות להתמודדות עם מצוקה. מחקר נוסף דרוש על מנת לבחון את ההשפעות ארוכות הטווח של חשיפה לאירועי הלחימה על המצוקה והרווחה של קבוצה זו, וכן על תפיסות העתיד והשאיפות של צעירים בישראל.

קבוצת המחקר כללה את:

ד"ר סתיו שפירא מביה"ס לבריאות הציבור, פרופ' תהילה רפאלי מהמחלקה לעבודה סוציאלית והדוקטורנטית אגת סולד מבית הספר לבריאות הציבור, כולן מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.