מחזקים את האוכלוסיות החלשות: האוניברסיטה פועלת לשיפור רמת הביטחון התזונתי בשכונות מצוקה

חזקים בעורף: אוניברסיטת בן-גוריון ועמותת "באר שובע" נרתמות לעזרת אוכלוסיות חלשות שסובלות מפגיעה בביטחונן התזונתי.

המלחמה החמירה את מצבם הסוציו-אקונומי של אזרחים רבים בדרום הארץ. המחסור במוצרי מזון בולט בעיקר בקרב קשישים וניצולי שואה, והשפעתו ניכרת אצל אנשים עם נכויות שנותרו ללא סיוע. משפחות שהכנסותיהן נפגעו בעקבות המלחמה, כמו גם משפחות הנמצאות מתחת לקו העוני נקלעו אף הן למצוקה קשה יותר. הרצון של אוניברסיטת בן-גוריון להעמיק את פעילותה למען הקהילה בבאר שבע התבטא הפעם באיסוף מזון יבש ובחלוקתו לנזקקים.

מתחילת המלחמה התגייסה האוניברסיטה למאמץ הלאומי. אלפי סטודנטים וסטודנטיות משרתים במילואים, ורבים מחברי הסגל מגויסים בצו 8. לכל אורך תקופת החירום העניקה הנהלת האוניברסיטה מעטפת תומכת לעובדים שנזקקו לסיוע, ובמקביל עודדה עובדים ועובדות אחרים להתנדב למען הצבא והקהילה. הפעילות למען האוכלוסיות החלשות יצאה לפועל במסגרת מיזם בנושא הביטחון התזונתי, פרי יוזמתן של ג'יל צימרמן ומיטל ליפז מהפקולטה למדעי ההנדסה, ובשיתוף ארז נגאוקר מנהל עמותת "באר שובע". מייסדי העמותה, ביניהם פרופ' ורד סלונים-נבו מהמחלקה לעבודה סוציאלית בבן-גוריון, רצו להבטיח שיינתן מענה דחוף לאנשים הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי. למען הגשמת מטרה זו הוקמה מסעדת באר שובע בעיר העתיקה בבאר שבע, ומתנדבי העמותה מעורבים בפרויקטים נוספים. 

כאמור, בהתחשב בצורכי השעה נאספו פריטים המתאימים לשעת חירום, וביניהם מזון יבש, פירות וירקות. המתנדבים משנעים חבילות מזון וארוחות חמות עד הבית, כאשר העדויות מהשטח מלמדות שמדובר ביוזמה מבורכת. באחד הימים הגיעו המתנדבים לדירתה של אישה שיצאה ממקלט לנשים מוכות. "מתחילת המלחמה היא הייתה בדירה עם שני ילדים קטנים, מנותקת מהסביבה ובלי שום עזרה", מספרת צימרמן. "לחצנו על הפעמון ומצידה השני של הדלת שמענו את הילדים צועקים לאימם בהתרגשות 'האוכל הגיע!', וכשנכנסנו הם קפצו עלינו כמו שקופצים על דוד אהוב. חילקנו להם ארוחות חמות, דגני בוקר, ירקות ופירות, וגם משחקים וצעצועים. בעיניה של האישה נקוו דמעות של אושר, והיא חיבקה אותנו בהתרגשות".

מתנדבי עמותת באר שובע נתקלו גם כן במקרים מרגשים. אחד המתנדבים סיפר: "לאחרונה נכנס אלינו למסעדה הקהילתית קשיש שנראה חלש ותשוש. יחף, בגדיו מאובקים, מבטו לא היה ממוקד. מתנדבים עזרו לו לשבת והגישו לו את הארוחה. הוא אכל בשקט, וכשסיים ניגש לצוות וביקש לשלם עבור מה שאכל".

הוסבר לו שאין צורך בתשלום כלשהו, אך הוא נותר בשלו: 'אני יכול לשטוף כלים... לעזור במטבח... לעשות כל דבר'.

בזמן שפינה את המגש, המתנדב שוחח איתו וגם בירר את מידת נעליו. "בפעם הבאה שיבוא אני רוצה שהוא יצא לא רק שבע אלא גם עם נעליים על הרגליים", אמר.

על חשיבותו של המיזם הבן-גוריוני מעיד גם סיפורו של ראש משפחה שפונתה מעוטף עזה. הוא ומשפחתו התפנו לביתה של אימו ניצולת השואה שהיה ריק ממצרכי מזון, מבלי שהיה באפשרותו לסייע לה. צוות המתנדבים התרשם ממצבה וצייד אותה ואת המשפחה מעוטף עזה במצרכי מזון ובפריטים חיוניים נוספים.