מה חשוב יותר בשומן התוך בטני- כמות או פרופורציה?

אחד המחקרים הגדולים אי-פעם המשלב טכנולוגיית MRI בקרב כ-600 משתתפים, חושף תובנות מרתקות בקשר לשומן התוך-בטני: בדיקות דם פשוטות יכולות להבדיל בין איכות השומן, הכמות שלו והפרופורציה המשתנה בין אנשים רזים ושמנים.

שומן תוך בטני ושומן תת-עורי הם שני סוגי שומן עם השפעות שונות על הבריאות. השומן התוך-בטני מצטבר סביב האיברים הפנימיים כמו הכבד, המעיים והלבלב. הוא פעיל יותר מטבולית, ומפריש חומרים דלקתיים. לעומתו, השומן התת-עורי, שנמצא מתחת לעור, בעיקר באזור הבטן, הירכיים והישבן, פחות מזיק ולעיתים אף מגונן.  גברים נוטים לצבור יותר שומן תוך-בטני בהשוואה לנשים והסיכון הבריאותי גדל כאשר היקף המותניים עובר 102 ס"מ בגברים או 88 ס"מ בנשים. עם העלייה בגיל, במיוחד אחרי גיל 40-50, חלה עלייה טבעית בשומן התוך-בטני. עם זאת, לא לכל האנשים בעלי מראה רזה יש סיכון מטבולי נמוך. ישנם אנשים רזים האוגרים שיעור גבוה יותר של שומן תוך בטני (תופעה המכונה לעיתים "רזה מבחוץ, שמן מבפנים") . אחוז שומן תוך בטני של 10-25% מכלל השומן הבטני. בגברים ו 5-20% בנשים  נחשב תקין ורמה מסוכנת מתחילה מעל 30% . משמעות המספרים היא שאם אדם עם השמנה בטנית מחזיק כ 5 ק"ג שומן באזור הבטן, הרי שאם 1-1.25  ק"ג מתוך זה הוא תוך-בטני, זה נחשב תקין. לעומת זאת, אם כמות השומן התוך-בטני עולה על 1.5-2 ק"ג, זה מתחיל להוות סיכון מוגבר למחלות מטבוליות.

קבוצת מחקר מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת הרווארד, לייפציג וטוליין, ובשיתוף פעולה עם המרכז למחקר הגרעיני בדימונה ובית החולים סורוקה, ניסתה לענות על ויכוח מדעי: מה יותר מסוכן – הכמות האבסולוטית של השומן התוך-בטני או הפרופורציה שלו ביחס לשומן התת-עורי? מחקרים מראים כי כמות גבוהה של שומן תוך-בטני קשורה ישירות לסיכון מוגבר לתחלואה מטבולית ולמחלות לב וכלי דם, אך ישנן עדויות לכך שהיחס בין השומן התוך-בטני לתת-עורי הוא מדד קריטי לא פחות. כלומר, גם כאשר הכמות האבסולוטית של השומן התוך-בטני אינה גבוהה, אם הפרופורציה שלו גבוהה יחסית לשומן התת-עורי, הסיכון הבריאותי עולה. החוקרים ניסו לענות גם על השאלה- מה קורה לאחר ירידה במשקל?  האם חשוב יותר לצמצם את כמות השומן התוך-בטני באופן מוחלט, או שהפחתה בפרופורציה שלו היא זו שקובעת את השיפור הבריאותי?

החוקרים ניתחו נתונים משני ניסויי תזונה קליניים פורצי דרך שנמשכו 18 חודשים. בניסויים אלה נבחנו דיאטות ים תיכוניות, בשילוב או חסר אגוזים, תה ירוק ומנקאי, עם או בלי פעילות גופנית, בהשוואה לדיאטות ביקורת ל- 572 משתתפים, מספר חסר תקדים בהיקפו. כמו כן נערכו הדמיות MRI לפני ואחרי הניסוי.

לאחר 18 חודשי ניסוי, המשתתפים (גברים ברובם) איבדו בממוצע 23% משטח השומן התוך-בטני שלהם, ופרופורציית השומן התוך בטני ירדה מ- 28.2% ל- 26.9% .

בדיקות דם שונות יכולות להבדיל בין איכות השומן, הכמות שלו והפרופורציה המשתנה בין אנשים רזים ושמנים:  לפני שהמשתתפים ירדו במשקל, החוקרים גילו כי לאנשים שהיה להם באופן יחסי, בפרופורציה, יותר שומן תוך-בטני (בהשוואה לכלל השומן הבטני) , גם אם היו רזים יותר, נמצאו אצלם רמות גבוהות של שומני דם (סמן מרכזי להפרעה מטבולית). מנגד, לאנשים שהיה להם יותר משטח השומן התוך-בטני, נמצא כי היו להם רמות גבוהות יותר של חלבון CRP – סמן הקשור לדלקת כרונית, ורמות גבוהות יותר של המוגלובין מסוכרר (HbA1c) , הקשור לבקרת הסוכר.  הממצאים מצביעים על כך שרמות שומני דם גבוהים, גם באנשים רזים לכאורה, עלולות לשקף פרופורציה גבוהה של שומן תוך-בטני בכרס. לעומת זאת, סמנים הקשורים לדלקת כרונית וסוכרת, עלולים לשקף כמות גבוהה של כמות השומן התוך-בטני באנשים עם היקף מותן גדול. 

הן ירידה יחסית והן בשטח השומן התוך-בטני הביאו לשיפורים משמעותיים ברמות שומני הדם, בבקרת הסוכר ובתפקוד הכבד. ממצאים אלה מעודדים גם עבור אנשים רזים עם פרופורציית שומן תוך-בטני גבוהה העוברים שינוי תזונתי, בלי ירידה משמעותית במשקל וגם לאנשים עם השמנה בטנית, המפחיתים יותר משטח אבסולטי של השומן התוך-בטני במהלך הירידה במשקל. עם זאת, לא כל מדד של אובדן שומן תוך-בטני השפיע על הבריאות באופן זהה: הפחתה אבסולוטית גדולה יותר בשטח השומן התוך-בטני תרמה משמעותית גם לירידה ברמות הלפטין (מסת שומן) ולהפחתה בתנגודת לאינסולין, גורם קריטי במניעת מחלות מטבוליות כמו סוכרת. כלומר, לירידה נטו בשטח השומן התוך-בטני, בלי קשר לפרופורציה, יש תרומה דרמטית להפחתת הסיכון לסוכרת. כל הניתוחים הסטטיסטים נערכו בנטרול גורמי סיכון נוספים.

הדר קליין, דוקטורנטית ודיאטנית MSc, מחברת מובילה של המחקר, מסבירה את המשמעות הקלינית: "שני אנשים עם אותו BMI יכולים להיות בעלי סיכונים מטבוליים שונים לחלוטין בהתאם לפיזור השומן הויסצרלי שלהם. המחקר שלנו מראה כי הבדלים אלו חשובים בהערכת הסיכון הקרדיומטבולי."

פרופ' איריס שי, החוקרת הראשית מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ופרופסור באוניברסיטת הרווארד: " שינוי תזונתי בריא, גם בירידה מתונה במשקל עשויה לשפר את היחס של השומן התוך בטני. ממצאים אלו מדגישים את החשיבות של גישה מותאמת אישית לירידה במשקל ולבריאות מטבולית. "

חוקרות וחוקרים ישראלים נוספים שנטלו חלק במחקר: ד"ר הילה זליכה, ד"ר ענת יסקולקה-מאיר, ד"ר אהוד רינות, ד"ר גל צבאן, ד"ר אלון קפלן, ד"ר יואש חסידים, פרופ' יפתח גפנר ופרופ' אילן שלף.

עבודה זו מומנה באמצעות מענקים מהקרן הגרמנית למחקר, משרד הבריאות ומשרד המדע והטכנולוגיה.

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת BMC Medicine.